עמעם (מוזיקה)

במוזיקה, עַמְעַם (או סורדינה) הוא סוג של משקיט שאפשר לחבר לכלי נגינה במטרה לשנות את חוזק וגוון הצליל.

ניתן לחבר עמעם בעיקר לחצוצרה ולטרומבון אך ישנם עמעמים מיוחדים גם לכלי מתכת אחרים. ישנם מספר סוגי עמעמים לכלי מתכת:

• עמעם ישר - הנפוץ ביותר. בצורה של קונוס. מתאים בעיקר לנגינת סולו כיוון שהוא לא מנמיך את הצליל בצורה דרסטית. כמו כן יש נגנים שמכסים את הפעמון של כלי הנשיפה שלהם עם ידם כדי להשקיט את הצליל בדומה לעמעם הישר.
• עמעם ספל - נראה כמו העמעם הישר רק עם רצועת ברזל מחוברת בקצה. מחליש את כלי הנגינה מעט יותר מהעמעם הישר.
• עמעם הרמוני - בדיוק כמו עמעם הספל, רק שבעמעם זה ניתן להזיז את רצועת הברזל או להוריד אותה באופן מלא. כך שעמעם זה יכול להפוך מעמעם ספל לעמעם ישר או ביניהם.
• עמעם "ווא-ווא" - עשוי בדרך כלל ממתכת. מחליש את כלי הנגינה מעט ונותן צליל שונה משאר העמעמים. בקצה העמעם ישנו חור, אותו הנגן יכול לכסות עם היד או להשאיר אותו פתוח. משחק זה נותן מעבר צלילים מעניין, אשר שימושי בעיקר בג'אז וסווינג.

עמעם לכלי נשיפה מעץ אינו נפוץ כיום. קיימים כיום עמעמים לאבוב וקלרינט שנבנו במאה ה-18.

את העמעם של כלי הקשת (סוֹרְדִינוֹ – sordino, מאיטלקית: sordo, כינוי לאדם חירש) מרכיבים על הגשר או קרוב לשבלול (הקצה השני של המיתר). העמעם בכלי הקשת, כמו בכלי נגינה אחרים לא משתיק את הנגינה; הוא משפיע על המיתרים על ידי הגבלת הרטט, על ידי "קיצור" המיתר (על פי המיקום) ובכך משפיע על גובה הצליל. כמו כן הוא מקטין את עוצמת הקול של הכלי. ההנחיה המורה על שימוש בעמעם היא con sordino ("עם עמעם", באיטלקית) מעל החמשה, וההנחיה לביטול היא senza sordino ("ללא עמעם", באיטלקית) מעל החמשה. בכלי הקשת, העמעם יכול להיות בעל שלוש בליטות (ראו תמונה של העמעם המתכתי) ולהשפיע על שני מיתרים, או בעל חמש בליטות (ראו בתמונות אחרות), ולהשפיע על כל ארבעת המיתרים.

העמעם הנפוץ ביותר הוא חצי עיגול (או קשת) עם בליטות, עשוי גומי, בעל חמש בליטות, וצורתו מאפשרת הנחה קרוב לשבלול, ליד הגשר בצדו הפונה למפתחות הכיוון או אף מעברו השני בצד הפונה לְתֶפֶס המיתרים. לעמעם צורות רבות ושונות, ואפשר להחליפו בהתקנים, שהם גימיקים אומנותיים, לפעמים אפילו על ידי אטבים. כמו כן, קיימים עמעמים מתכתיים מודרניים יותר.

סוג אחר של עמעם משמש כדי להפחית את התהודה המכונה Wolf Tone. תהודה זו נוצרת בכלי מיתר אבל בעיקר בצ'לו ובקונטרבס. תהודה זו נוצרת כאשר תדר המיתר הרוטט ותדר תהודת גוף הכלי של כלי הנגינה פועלים זה עם זה כך, שנוצר צליל משולב חדש בין שניהם. תהודה כזו גורמת לצליל לא נעים ולא רצוי, לדיסוננס. עמעם מיוחד (צינורי), המוצג בתמונה (של הצ'לו), הוא צינור מתכתי ה"עוטף" את המיתר. בתוך הצינור ישנו גליל מחורץ (כדי שיוכל "להתלבש" על המיתר) מגומי או חומר ספוגי אחר, מהודק בבורג פלסטי ומונע את ה-Wolf Tone. עמעם מסוג זה מורכב על המיתרים סול ולה דיאז בצ'לו או דיאז בקונטרבאס.^[1][2] בלי קשר לתיאור הקודם, בתמונה ניתן לראות מתחת עמעם זה, עמעם אחר מגומי סטנדרטי.

העמעם בכינור מופיע לראשונה בשנת 1636 בתיאורו של מרן מרסן. במוזיקה קלאסית השימוש בעמעם בכלי קשת מופיע בפעם הראשונה במערכה השנייה של ארמידה שהולחנה על ידי ז'אן-בטיסט לולי (אבי האופרה הצרפתית). השימוש בעמעם נשאר ספורדי עד המאה התשע-עשרה, כשהמלחינים הרומנטיים אימצו אותו כחלק מחיפושים אחר מקורות תזמורתיים חדשים, אשר בסופו של דבר הפכו נפוצים במאה העשרים.

בגיטרה ובכלי מיתר אחרים, לא נעשה שימוש בעמעמים: ניתן להשיג השפעות דעיכה על ידי נגיעה במיתרים בדרכים שונות בידיים.

מדיה וקבצים בנושא עמעם בוויקישיתוף

• art/mute-music עמעם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עמעם, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• עמעם, באתר Discogs (באנגלית)